רכב מכונס נכסים: כולם מפרסמים, אף אחד לא אחראי

אזרח שבשנת 2023, לטענתו, נפל קורבן למשיכת הלוואה ללא ידיעתו ולרכישת רכב על שמו, גילה שנים לאחר מכן את אותו הרכב מפורסם באתר של חברת בידספיריט, המספקת פלטפורמה למשרדי עורכי דין שמונו ככונסי נכסים על רכבים משועבדים. לצד תמונות הרכב מצא האזרח גם את רישיון הרכב, מפורסם באתר תוך השחרה כושלת של פרטיו האישיים: מספר תעודת זהות, כתובת ושם מלא.

באותו רגע נזכר האזרח בפסק הדין שניתן נגד גוגל בעניינו של אזרח ספרדי, שביקש להסיר מתוצאות החיפוש מידע ישן על מכירה כפויה של נכס שלו בשל חוב. אלא שבמקרה שלנו, לטענת האזרח, המידע כלל אינו אמת: הוא מעולם לא קיבל את ההלוואה, לא רכש את הרכב ולא חתם על מסמך כלשהו שבגינו יופיע בפני עשרות אלפי גולשים בתור חייב שרכבו נמכר בכינוס נכסים. השאלה כיצד נרשם הרכב על שמו מצויה בהליך משפטי, ומוצגת כאן כטענתו בלבד. על הפרשה דיווחה גם אדוה דדון במדור "נוכלים" (לצפייה בכתבה).

בדקנו את הנושא מבחינת דיני הגנת הפרטיות ואבטחת מידע, והשווינו בין ההצהרות של שלושה גורמים הפועלים בשוק מכירת הרכבים מכונס נכסים: חברת בידספיריט, משרד עורכי הדין חן, פישר, גבאי, ומשרד עורכי הדין י. שפירא ושות'. כבר בתחילת הבדיקה בולט שההצהרות סותרות זו את זו, ושאף אחת מהן אינה עונה על השאלה הפשוטה: על סמך מה ממשיכים לפרסם את פרטיו של אדם אחרי שהרכב כבר נמכר.

איך עובד רכב מכונס נכסים, ומתי תפקיד הכונס נגמר

כאשר חייב אינו משלם הלוואה שמובטחת בשעבוד על רכב, הנושה פונה להוצאה לפועל. רשם ההוצאה לפועל ממנה כונס נכסים, בדרך כלל עורך דין ממשרד המתמחה בגבייה, ומסמיך אותו לתפוס את הרכב ולמכור אותו. המכירה נעשית היום ברובה באתרי מכרזי רכב מקוונים, והבולט שבהם הוא בידספיריט רכבים.

למינוי יש תכלית אחת: מימוש הרכב ותשלום החוב מתמורתו. כדי למכור, הכונס רשאי להציג למציעים את פרטי הרכב הנחוצים להם. אחרי המכירה הוא מעביר את הכסף, מגיש דוח, מקבל את שכרו ומסיים את תפקידו. כאן נשאלת השאלה שבלב התחקיר: מהו הבסיס החוקי, האתי והמוסרי להמשיך להשתמש בפרטי אותו רכב, באותו רישיון הגלוי לכל ובאותן תמונות, חודשים ושנים אחרי שהמכירה הסתיימה.

מוכר רגיל של רכב יד שנייה רשאי להציג את המודעה שלו כמה שירצה. הוא הבעלים. כונס נכסים אינו הבעלים. הוא פועל מכוח צו שיפוטי, לתקופה מוגבלת ולמטרה מוגדרת, ופרטי החייב הגיעו אליו רק בשל ההליך. כשההליך נגמר, נגמרת גם ההצדקה.

21 ביוני 2023: המכירה. 1 בספטמבר 2026: המודעה עדיין חיה

הרכב הוצע למכירה במכירה פומבית של משרד עורכי הדין גלר, האן-מרקוביץ, פרג, שוואב, זיו, דנן, בית המכירות המסומן באתר בידספיריט בקוד ghm. מועד המכירה: 21 ביוני 2023. לפי נתוני השרת, קובץ רישיון הרכב הועלה עשרה ימים קודם לכן, ב-11 ביוני 2023.

ביום 1 בספטמבר 2026 נבדק עמוד הרכב. הוא הציג את שם בית המכירות, את מספר הרכב, את קריאת מד האוץ, את מספר הבעלים הקודמים, את מקום התצוגה ואת הסטטוס "נמכר". כותרת העמוד, כפי שנכתבה בידי האתר: "בידספיריט | רכב הונדה ג'אז היברידי מודל 2013 מכונס נכסים". תחת הכותרת "מסמכים" הופיע קישור לרישיון הרכב.

הבדיקה נעשתה ללא התחברות, ללא עוגיות וללא הרשאה. הקובץ הורד, תועד ונחתם בחותם זמן מאושר (RFC 3161), כך שניתן להוכיח את תוכנו ואת מועד קיומו.

השחרה שלא מחקה דבר

ברישיון שפורסם נעשה ניסיון להסתיר את שורת הבעלים, את מספר תעודת הזהות ואת המען. הבדיקה הטכנית מצאה שני כשלים בלתי תלויים זה בזה.

הכשל הראשון: שלושה מלבנים לבנים צוירו בתוך קובץ ה-PDF מעל התמונה הסרוקה. מלבן כזה הוא שכבת ציור המונחת מעל התוכן; הוא אינו משנה אף נקודה בתמונה שמתחתיו. חילוץ התמונה מתוך הקובץ, פעולה רגילה שאינה דורשת עקיפת אבטחה, מחזיר את הסריקה המלאה.

הכשל השני: מתחת למלבנים, הפרטים כוסו בטוש על הנייר לפני הסריקה. אלא שהסריקה נשמרה ב-256 גוני אפור, והטקסט שמתחת לטוש כהה מעט מן הטוש עצמו. מתיחת ניגודיות פשוטה מחזירה את הספרות. מספר תעודת הזהות ששוחזר הוא מספרו של האזרח, וספרת הביקורת שלו תקינה.

ולצד מה שהוסתר, הרבה נותר גלוי מלכתחילה: מספר השלדה, מספר המנוע, תאריך הבעלות, מספר הבעלים הקודמים, תאריך מבחן הרישוי, קריאת מד האוץ ופרטי התשלום לרשות הרישוי. זהו בדיוק סל הנתונים הדרוש למי שמבקש להתחזות בעסקת רכב או לזייף מסמכי רישוי.

"גלוי רק לזוכה ברכב": ההבטחה שמומשה רק על המסך

ליד הקישור לרישיון, בעמוד הרכב עצמו, הופיע המשפט: "מסמך זה צורף לפרטי הרכב אך אחרי המכירה הוא גלוי רק לזוכה ברכב". בפועל, הקובץ נפתח לכל אחד.

הבדיקה בקוד העמוד הסבירה את הפער. ההגבלה מומשה כתנאי תצוגה בדפדפן של הגולש בלבד. בשרת האחסון עצמו לא הייתה כל בקרת גישה, וממשק הנתונים של האתר (API) מסר את הכתובת המלאה של הקובץ לכל פונה אנונימי, גם למכירה שהסתיימה שלוש שנים קודם לכן.

אותו דפוס נמצא גם בתמונות. תגובת ממשק הנתונים לפריט כללה שדה בשם hideImageAfterAuction, הסתרת תמונות אחרי המכירה, ולצדו שדה לקביעת מספר הימים. שניהם היו כבויים. לוחית הרישוי נראתה בתמונות במלואה, וכך גם לוחית הרישוי של רכב אחר, שאינו קשור להליך, שחנה ברקע. מה שכן הופעל: סימן מים חוזר "bidspirit" על פני כל תמונה. האמצעי הטכני שהגן על התמונה כנכס מסחרי של האתר הופעל; האמצעי שהיה מגן על פרטיות בעל הרכב, לא.

מי המפרסם? כל אחד מצביע על השני

זו השאלה שבלב התחקיר, ולכן בדקנו אותה מול המסמכים שהגורמים עצמם פרסמו: תנאי השימוש, מדיניות הפרטיות, דפי המכירה ומענה בכתב. ריכזנו את הבדיקה סביב שני גורמים שביניהם קיים קשר חוזי ישיר: בידספיריט, מפעילת הפלטפורמה, ומשרד עורכי הדין חן, פישר, גבאי מנתניה, המפעיל אתר מכירות ממותג בכתובת auction.cf-law.co.il על גבי תשתית בידספיריט. כל הציטוטים להלן נאספו ביום 23 בספטמבר 2026 ונשמרו עם גיבובים וחותם זמן, אלא אם צוין אחרת.

סתירה 1: מי הבעלים של אתר המכירות של המשרד

תנאי השימוש המוצגים באתר המכירות של חן, פישר, גבאי נפתחים במילים:

"ברוכים הבאים לאתר cf-law.co.il, שבבעלותה ובניהולה של חברת בידספיריט (ר.א.) בע"מ, ח.פ. 09-8890900, כתובת למשלוח דואר: רחוב דב 9, רמת גן, בדוא"ל: eladg@cf-law.co.il."

כלומר, לפי האתר של המשרד, האתר שייך לבידספיריט. אלא ש"ח.פ. 09-8890900" אינו מספר חברה: זהו מספר הטלפון של משרד חן, פישר, גבאי, כפי שהוא מופיע בראש אותו עמוד. כתובת הדואר היא כתובת ברמת גן שבידספיריט משתמשת בה בתנאי השימוש שלה, וכתובת הדוא"ל היא של המשרד. הנוסח זהה, מילה במילה, לפתיח תנאי השימוש באתר בידספיריט עצמו, שם כתוב: "ברוכים הבאים לאתר bidspirit.com, שבבעלותה ובניהולה של חברת בידספיריט (ר.א.) בע"מ, ח.פ. 514945559, כתובת למשלוח דואר: דרך שיבא 10/10, רמת גן". באתר המשרד הוחלפו שם האתר, הטלפון והמייל, ומספר החברה הוחלף במספר טלפון.

ובאותו עמוד ממש, בתנאי המכירה של הכונס, נכתב שניתן לקבל עותק מהסכם המכר "במשרד כונס הנכסים ו/או באתר כונס הנכסים (cf-law.co.il) ו/או באתר מערכת בידספיריט". כאן האתר הוא כבר "אתר כונס הנכסים", נפרד מ"אתר מערכת בידספיריט". ומדיניות הפרטיות באתר הראשי של המשרד פותחת: "חן פישר גבאי משרד עורכי דין (להלן: החברה, אנחנו או האתר)". שלושה מסמכים של אותו משרד, שלוש תשובות לשאלה של מי האתר.

סתירה 2: מי מפרסם

במענה לאזרח מיום 8 בספטמבר 2026 כתבה בידספיריט:

"בידספיריט הנה מערכת טכנולוגית, תוכנה בלבד... בידספיריט אינה מפרסמת תכנים כלשהם ו/או חלק מהליך המכירה... מי שמעלה בפועל את המידע אודות הרכבים... הנם בעלי התפקיד בלבד. המוכרים מודעים לכך כי בכל פעולה בה הם מבצעים באמצעות התוכנה, חובה עליהם לוודא כי לא מפורסם על ידם מידע אישי של החייבים בצורה פומבית."

תנאי השימוש שלה, המוצגים גם באתר המשרד, אומרים אחרת. סעיף 5.2: התוכן "מפורסם ללא בדיקה מקדימה". סעיף 5.16: התמונות נמסרו "לאתר על-ידי המוכרים, לצרכי פרסום באתר". סעיף 8.2: "כל הזכויות ו/או הקניין הרוחני המתפרסם באתר הינם בבעלות האתר". סעיף 8.3: "חזקה שהתכנים באתר הינם בבעלותו הבלעדית של האתר". גוף שמצהיר שהוא הבעלים של התכנים, מטביע את שמו על כל תמונה וכותב לכל עמוד כותרת בשמו, מפרסם.

ומן הצד השני: באתר המשרד נכתב "כן ניתן להוריד מהאתר העתק מרישיון הרכב הרלוונטי". כלומר המשרד רואה עצמו כמי שמעמיד את הרישיון להורדה. שני הגורמים מפרסמים, וכל אחד מהם מצביע על השני.

סתירה 3: מי יכול להסיר

בידספיריט הסירה את המודעה והרישיון של האזרח בתוך ימים מקבלת הדרישה, בלי לפנות לכונס. סעיף 5.10 לתנאי השימוש קובע: "האתר שומר לעצמו את הזכות לבצע שינוי, הסרה, השמטת פרטים מכל תוכן שיועלה לאתר על פי שיקול דעתו הבלעדי". מי שיכול להסיר לפי שיקול דעתו הבלעדי שולט בתוכן. חוק הגנת הפרטיות מגדיר "בעל שליטה" במאגר כ"מי שקובע, לבדו או יחד עם אחר, את מטרות עיבוד המידע". השאלה אינה מי לחץ על כפתור ההעלאה, אלא מי קובע מה נשאר, לכמה זמן ולאיזו מטרה.

סתירה 4: איזו מדיניות פרטיות חלה על אתר המכירות

סעיף 7 לתנאי השימוש באתר המכירות של המשרד אומר: "לצפייה במדיניות הפרטיות לחץ כאן". המילים "לחץ כאן" אינן קישור. עמוד מדיניות הפרטיות של אתר המכירות, הנגיש בכתובת auction.cf-law.co.il/privacy-policy-2, הוא נוסח ברירת המחדל באנגלית של מערכת וורדפרס, שלא הותאם. משפטו הראשון:

"Who we are. Our website address is: https://demo.bidspirit-themes.com."

כלומר: מדיניות הפרטיות של אתר המכירות של משרד עורכי דין מנתניה מצהירה שכתובת האתר היא אתר ההדגמה של מוצר האתרים של בידספיריט. יתר העמוד עוסק בתגובות לפוסטים, בשירות Gravatar ובעוגיות של כניסה לעריכת מאמרים. אין בו מילה על רכבים, על חייבים או על רישיונות. באתר הראשי של המשרד קיימת מדיניות פרטיות אחרת, בעברית, המציינת ממונה על הגנת הפרטיות בשמו, אך היא מגדירה את עצמה כחלה על "המשתמשים באתר" שמסרו פרטים בטפסים. אף אחד משלושת המסמכים, זה של בידספיריט, זה של אתר המכירות וזה של אתר המשרד, אינו מזכיר את האדם שרכבו ורישיונו מוצגים באתר.

סתירה 5: מי אחראי לעמידה בחוק

סעיף 3.8 לתנאי השימוש: "החברה אינה אחראית לעמידתם של סוחרי הרכב והכונסים בדרישות החוק הרלבנטי. האחריות הבלעדית לבירור עמידתם של סוחרי הרכב והכונסים בדרישות החוק הינה עליך בלבד". "עליך" הוא הקונה. במענה לאזרח כתבה בידספיריט שהמוכרים "מודעים לכך" שעליהם לוודא שלא מפורסם מידע אישי של החייבים. המשרד, מצדו, אינו מתייחס לשאלה. החייב, שהוא נושא המידע, אינו צד לאף אחד מהמסמכים.

סתירה 6: מה רשום בפנקס מאגרי המידע

בפנקס רשומים על שם חן, פישר, גבאי שני מאגרים, ובהם "עודכנית" (700073126), שסוגי המידע בו כוללים "מידע כלכלי - חובות" ו"מידע כלכלי - נכסים", ומטרתו "תפעול פיננסי, חשבונאות וגביה". בידספיריט אינה רשומה בו כמחזיקה. במאגר של בידספיריט (700064681, "לקוחות ונותני שירותים") שדה המחזיקים ריק, וסוגי המידע הרשומים הם "ניסיון מקצועי", "פרטי קשר" ו"הרגלי צריכה". רישיון רכב עם מספר זהות אינו נכנס לאף אחת מהקטגוריות, ואף אחד מהצדדים לא רשם את האחר כמי שמחזיק במידע עבורו. ממסמכים אלה עולה שהקשר שבו המידע עובר בפועל, מהמשרד לשרתי בידספיריט ומהם לציבור, אינו מופיע ברישום של אף אחד מהם.

סתירה 7: מי בכלל עומד מאחורי האתר

בטופס ההרשמה באתר המכירות של המשרד מתבקש הנרשם לאשר: "אני מסכים ומקבל את התנאים לעיבוד נתונים אישיים" ו"אפשר 'משרד עורכי הדין חן, פישר crm' לשלוח אלי הודעות". שם האתר, כפי שהוא מופיע בכותרת הדפדפן, הוא "משרד עורכי הדין חן, פישר crm". התנאים לעיבוד נתונים אישיים שהנרשם מאשר הם אלה שמפנים ל"לחץ כאן" שאינו קישור.

השאלה	תשובת בידספיריט	תשובת חן, פישר, גבאי
של מי אתר המכירות auction.cf-law.co.il	במייל: "תוכנה בלבד"	תנאי השימוש: "בבעלותה ובניהולה של בידספיריט"; תנאי המכירה: "אתר כונס הנכסים"
מי מפרסם את הרכב והרישיון	מייל 8.9.2026: "אינה מפרסמת תכנים כלשהם"; תנאי שימוש 8.2 ו-8.3: הכול בבעלות האתר	אתר המשרד: "כן ניתן להוריד מהאתר העתק מרישיון הרכב"
מי יכול להסיר	הסירה בפועל בתוך ימים; סעיף 5.10: הסרה "על פי שיקול דעתו הבלעדי"	לא נשאל; לא הגיב
איזו מדיניות פרטיות חלה	מדיניות בידספיריט: על "המשתמשים" באתר bidspirit.com	באתר המכירות: נוסח ברירת מחדל, "demo.bidspirit-themes.com"; באתר הראשי: מדיניות למשתמשי האתר
מי אחראי לעמידה בחוק	סעיף 3.8: לא החברה; הבירור על הקונה	לא מתייחס
מה רשום בפנקס	מאגר "לקוחות ונותני שירותים"; מחזיקים: ריק	מאגר "עודכנית"; בידספיריט אינה רשומה כמחזיקה

התמונה שעולה מהמסמכים אינה של שני גורמים שחלוקים ביניהם על גבול האחריות. היא של שני גורמים שכל אחד מהם ניסח את מסמכיו כך שהאחריות תהיה אצל מישהו אחר, ושל אדם שלישי, החייב, שאינו נזכר באף מסמך. הדין, לעומת זאת, אינו מאפשר את הריק הזה: מי שקובע את מטרות העיבוד הוא בעל שליטה, מי שמחזיק במידע עבור אחר הוא מחזיק, וסעיף 17 לחוק מטיל את חובת אבטחת המידע על שניהם.

63,218 עמודים, כל לילה, לגוגל

קובץ ה-robots.txt של אתר בידספיריט רכבים אינו חוסם דבר ומפנה למפת אתר שנבנית מחדש מדי לילה, סמוך לשעה 01:55. ביום 2 בספטמבר 2026 כללה מפת עמודי הפריט 63,218 עמודי רכב. ב-63,217 מהם הופיעה ההוראה changefreq: yearly, כלומר הצהרה לסורק שהעמוד יציב ויש לחזור אליו אחת לשנה. עמוד הרכב של האזרח היה ביניהם.

שנת עדכון אחרון של העמוד	מספר עמודי רכב במפת האתר
2023	1,074
2024	41,758
2025	11,881
2026	8,505

ממסמכים אלה עולה שרוב מוחלט של העמודים שמוגשים למנועי החיפוש שייך למכירות שהסתיימו. כל עמוד כזה נושא, בגרסה הראשונה שהסורק מקבל, את אותה כותרת שיווקית: "בידספיריט | מכרזי רכב מכונס נכסים עד 68% מתחת למחירון | ההשתתפות חינם". אחרי טעינת העמוד, הכתובת והכותרת נכתבות מחדש עם שם היצרן, הדגם והשנה, ובתגית התיאור של כל תמונה מופיעים הדגם, קריאת מד האוץ, מספר היד והצבע.

במילים אחרות, כל רכב מכונס נכסים הופך לדף נחיתה נוסף שמביא תנועה לאתר. אתר המוצר העסקי של החברה, bidspirit-themes.com, מציג לבתי המכירות נתונים שהיא מייחסת לעצמה: יותר מ-3,300 בתי מכירות, 4.5 מיליון פריטים שהוצעו ב-2024, ופעילות ביותר מ-25 מדינות. להם היא מציעה אתר ממותג "בחינם" במסלול החזרים ו"עד 20% גידול" בעמלת הקונה.

זו שרשרת ההנאה: הכונס חייב לפרסם את המכירה; הפלטפורמה מאפשרת לו לעשות זאת בזול; כל פרסום נשאר ברשת ומוגש לגוגל; והתנועה המצטברת היא הנכס של הפלטפורמה. חומר הגלם הוא רכושם ומסמכיהם של חייבים, ובמקרה שלנו, לטענתו, של מי שכלל אינו חייב.

שלוש הצהרות, שלוש גרסאות

בידספיריט. מדיניות הפרטיות שלה קיימת בשתי גרסאות. הגרסה העברית (עדכון אחרון 21.12.2025) מונה בסעיף 10 שתי זכויות בלבד: עיון ותיקון. הגרסה האנגלית (24.11.2024) מעניקה את קטלוג הזכויות האירופי המלא, ובכלל זה, כלשונה, "Right to erasure ('right to be forgotten'): You can request that we delete all your personal data", והיא חלה לפי לשונה על כל אתר שבידספיריט מפעילה, ללא הגבלה גאוגרפית. הגרסה העברית קובעת שרק היא מחייבת. ועוד: שתי הגרסאות מדברות על "משתמשים" שנרשמו לאתר. האזרח מעולם לא נרשם. הוא אינו לקוח, אינו משתמש ואינו צד לתנאי השימוש. המידע עליו פשוט היה שם.

חן, פישר, גבאי. הסתירות בין המשרד לבין בידספיריט פורטו לעיל. נוסיף רק זאת: בצילום מסך של תחתית אתר המשרד מתחילת 2026 מופיעה "הצהרת נגישות" אך לא מופיע קישור למדיניות פרטיות. היום יש באתר הראשי מדיניות פרטיות. היא נוקבת בשם ממונה על הגנת הפרטיות, מעניקה "זכות לעיין במידע, זכות לתקן או למחוק מידע אישי", ומונה בין מטרותיה "דיוור ישיר, עדכונים שיווקיים והצעות מיוחדות". על חייבים, על כינוס נכסים ועל רישיונות רכב המוצעים להורדה, היא אינה אומרת דבר.

י. שפירא ושות'. משרד עורכי הדין מתל אביב מפרסם רכבים מכונס נכסים באתר הפרטי שלו, shap.co.il, בנוסף לבידספיריט. ביום 15 בספטמבר 2026 מנתה מפת האתר של המשרד 310 עמודים, מהם 293 עמודי רכב. ב-292 מהם הופיע קישור גלוי בשם "הורדת רישיון רכב". חמישה מהרכבים סומנו "נמכר" עוד באפריל 2024, ורישיונותיהם עדיין היו זמינים להורדה שנתיים וחמישה חודשים לאחר מכן. לאתר אין מדיניות פרטיות כלל: היא אינה מופיעה במפת האתר, אינה מופיעה ברשימת העמודים שהאתר עצמו מוסר, וחיפוש "פרטיות" באתר אינו מעלה אותה. באותו חיפוש עולה דף של אחד מעורכי הדין בצוות, שבו נכתב כי הוא "בעל הסמכה של ממונה הגנת הפרטיות". בתחתית כל עמוד באתר מוטמע טופס יצירת קשר שבו מספר תעודת זהות הוא שדה חובה.

	בידספיריט	חן, פישר, גבאי	י. שפירא ושות'
מדיניות פרטיות	שתי גרסאות שונות, עברית ואנגלית	באתר הראשי: קיימת היום; באתר המכירות: נוסח ברירת מחדל של אתר הדגמה	אין
זכות מחיקה	באנגלית כן ("right to be forgotten"); בעברית עיון ותיקון בלבד	עיון, תיקון ומחיקה	אין הצהרה
מה נאמר על חייבים	אחריות "בעלי התפקיד בלבד"	דבר	דבר
רישיון רכב	גלוי "רק לזוכה", בפועל לכל פונה	"כן ניתן להוריד מהאתר העתק מרישיון הרכב"	"הורדת רישיון רכב" ב-292 עמודים
מאגר רשום בפנקס	"לקוחות ונותני שירותים"	"עודכנית", מטרות: גבייה	"חייבים", מטרות: ביצוע תפקידים, תפעול פיננסי וגבייה, קשר עם הלקוח

ומה עושה רשות האכיפה והגבייה, שממשת אף היא כלי רכב מעוקלים באותה פלטפורמה? בתנאי המכירה שלה נקבע בסעיף 2: "ידוע למציע, כי במכירות כלי רכב, לא ניתן לראות את רישיון הרכב למעט המידע המוצג באתר". בעמוד הפריט מוצגים סוג הרכב, יצרן, דגם, שנתון, יד, נפח מנוע, מפתח ומקום האחסון, לצד מספר הרישוי. רישיון הרכב עצמו אינו מוצג. הגוף הציבורי המבצע בדיוק את אותה פעולה, מכוח אותו דין, סבור כי אין צורך לחשוף את מסמך הרישיון כדי לקיים מכירה פומבית תקינה.

מה אומר חוק הגנת הפרטיות

צמידות המטרה. סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, מגדיר כפגיעה בפרטיות "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". סעיף 8(ב) קובע: "לא יעבד אדם מידע אישי במאגר מידע אלא למטרת המאגר שנקבעה לו כדין". פרטי הבעלים נמסרו לרשות הרישוי לצורך רישום, והגיעו לכונס לצורך מימוש. הם לא נמסרו כדי לייצר תנועה לאתר מסחרי.

עיבוד כולל חשיפה ומתן גישה. מאז כניסת תיקון 13 לחוק לתוקף, ב-14 באוגוסט 2025, מוגדר "עיבוד" בסעיף 3 כ"כל פעולה שמבוצעת על מידע אישי, לרבות קבלתו, איסופו, אחסונו, העתקתו, עיון בו, גילויו, חשיפתו, העברתו, מסירתו או מתן גישה אליו". השארת רישיון רכב בנתיב ציבורי, יום אחרי יום, היא עיבוד מתמשך. בידספיריט עצמה השתמשה במילה זו כשכתבה "הפסקנו את העיבוד".

תיקון ומחיקה של מידע שאינו נכון. סעיף 14(א) קובע כי אדם שמצא שהמידע עליו "אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן" רשאי לבקש לתקנו או למחקו, וסעיף 14(ב) מחייב את מי שהסכים לתקן להודיע על כך "לכל מי שקיבל ממנו את המידע האישי". בידספיריט מצטטת את אותה זכות בסעיף 10.2 למדיניות הפרטיות שלה. כאן המידע שגוי פעמיים: הוא מציג את האזרח כבעלים של רכב שלטענתו לא רכש, וכחייב שרכבו מומש, כשלטענתו לא לקח את ההלוואה.

צמצום מידע. במסמך המדיניות שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות להערות הציבור ב-25 במרץ 2021 בנושא צמצום מידע, קבעה הרשות כי מידע שהיה רלוונטי בעת איסופו עשוי להפוך למידע עודף במהלך שמירתו, "לאור שינוי נסיבות כגון השלמת המטרה", והביאה כדוגמה צילומי רישיונות שנאספו לצורך מסוים. תקנה 2(ג) לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, מחייבת בעל מאגר לבחון לפחות אחת לשנה אם המידע שהוא שומר אינו רב מן הנדרש.

מידע שהגיע מכוח צו. בעע"מ 7043/12 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' משרד המשפטים (15.1.2014) אישר בית המשפט העליון עמדה שלפיה חברת ביטוח שקיבלה מידע על צו עיקול לצורך קיומו אינה רשאית להשתמש בו לצורך אחר. הרשות הביאה פסק דין זה כדוגמה לכך ש"אין לעשות שימוש במידע... מחוץ לשימוש המקורי המותר". אם כך לגבי גוף שקיבל מידע כזה לצורך ההליך בלבד, קל וחומר לגבי מי שמעמיד אותו לעיון הציבור זמן רב אחרי שההליך תם.

פיצוי ללא הוכחת נזק. פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית לפי סעיף 4 לחוק, וסעיף 29א(ב) מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק, ועד כפל הסכום אם הוכח שהפגיעה נעשתה בכוונה לפגוע. הסכומים צמודים למדד מאז 2007.

גוגל ספרד: המקרה שהתחיל בדיוק מכאן

ב-1998 פרסם העיתון הספרדי La Vanguardia, בהוראת משרד העבודה, שתי מודעות על מכירה פומבית כפויה של נכס בגלל חובות לביטוח הלאומי. בעל הנכס, מריו קוסטחה גונסלס, הסדיר את החוב. יותר מעשור אחר כך, כל חיפוש של שמו בגוגל עדיין החזיר את מודעת המכירה.

ב-13 במאי 2014 פסק בית הדין של האיחוד האירופי בפרשת Google Spain (C-131/12) כי מנוע חיפוש חייב להסיר קישורים למידע שנראה, בחלוף הזמן, "בלתי הולם, בלתי רלוונטי או שאינו רלוונטי עוד, או מופרז" ביחס למטרות העיבוד. בית הדין קבע שאין צורך שהמידע יהיה שגוי או מזיק כדי להצדיק הסרה. יש לדייק: רשות הגנת המידע הספרדית דחתה את התלונה נגד העיתון, משום שהפרסום המקורי נעשה כדין בהוראת רשות, וקיבלה אותה נגד גוגל. מכאן נולד המושג שבידספיריט עצמה מצטטת היום במדיניות הפרטיות האנגלית שלה: "הזכות להישכח".

ההבדל בין המקרים מלמד. קוסטחה היה חייב אמיתי, והחוב שלו אמיתי; הוא ביקש רק שהעבר לא ירדוף אותו. במקרה שלנו, לטענת האזרח, לא היה חוב שלו מלכתחילה. ובעוד שבספרד מודעת המכירה הייתה כתבה מודפסת בעיתון שגוגל רק הצביע עליה, כאן מסמך הזיהוי עצמו, עם מספר תעודת הזהות, ישב על שרתי הפלטפורמה והוגש למנועי החיפוש ביוזמתה.

ובאירופה נפסק לפני כמעט שלוש שנים שגם פרטי הרכב עצמם אינם ניטרליים. בפרשת Scania (C-319/22, 9.11.2023) קבע בית הדין האירופי כי מספר שלדה אינו, כשלעצמו, מידע אישי, אך הוא הופך למידע אישי כאשר למי שמחזיק בו יש אמצעים לזהות את בעל הרכב. ברישיון שפורסם, מספר השלדה ובעל הרכב הופיעו באותו דף. הרשות להגנת הפרטיות בישראל הגיעה למסקנה דומה כבר בהנחיה 4/2012, שבה מנתה מערכות לזיהוי לוחיות רישוי ראשונות ברשימת המערכות שתוצריהן הם מידע על אדם מזוהה או ניתן לזיהוי.

מה קרה אחרי הפנייה

תאריך	אירוע
21.6.2023	מכירת הרכב בבידספיריט (בית המכירות ghm)
1.9.2026	הרישיון נפתח לכל גולש (HTTP 200); תיעוד וחותם זמן
2.9.2026	מכתב דרישה; תיעוד מפת האתר ו-63,218 העמודים
3.9.2026	תלונה לרשות להגנת הפרטיות נגד בידספיריט ומשרד גלר ושות'
4.9.2026	מפת האתר של בידספיריט עדיין כוללת את עמוד הרכב
4.9 עד 8.9.2026	המודעה, הרישיון והתמונות הוסרו מהגישה הציבורית
7.9.2026	פנייה נוספת: דרישה להפסקת עיבוד, עיון, יידוע ושימור ראיות
8.9.2026	מענה בידספיריט: "הפסקנו את העיבוד"; 19 מתוך 19 רישיונות אחרים באותה מכירה עדיין נפתחים
10.9.2026	תלונה לרשות נגד חן, פישר, גבאי ובידספיריט
15.9.2026	תלונה לרשות נגד י. שפירא ושות'

ההסרה נעשתה, אך היא פרטנית. השרת מחזיר היום לקובץ של האזרח "AccessDenied", תשובה שאינה מבחינה בין קובץ שנמחק לבין קובץ שעדיין שמור אך נחסם לציבור. בידספיריט לא אישרה בכתב מחיקה מהאחסון ומהגיבויים, ולא מסרה למי הועבר המידע מאז 2023, כפי שמחייב סעיף 14(ב). מפת האתר העדכנית מיום 8 בספטמבר עדיין הפנתה לקובץ הבסיס שבו מופיעה כתובת העמוד שהוסר.

והחשוב מכול: בבדיקה באותו יום, 19 מתוך 19 רישיונות הרכב של שאר הרכבים באותה מכירה נפתחו לכל פונה. בקטלוג של חברת החשמל לישראל, גוף ציבורי, מסר ממשק הנתונים 88 נתיבים למסמכים, וכל חמשת הנתיבים שנבדקו במדגם נפתחו. בידספיריט הראתה שהיא מסוגלת להסיר מסמך בתוך ימים כשהיא בוחרת בכך. השארתם של האחרים אינה מגבלה טכנית.

בידספיריט כתבה כי המכתב הועבר ליועץ המשפטי שלה וכי תשיב לשאר הבקשות "בהקדם". עד מועד הפרסום לא התקבל מענה נוסף. בידספיריט, משרד גלר ושות', משרד חן, פישר, גבאי ומשרד י. שפירא ושות' רשאים להגיב בכל עת, ותגובתם תפורסם כאן.

השאלות שנשארו פתוחות

מי קבע שרישיון רכב, עם שם, מען ומספר זהות, הוא חלק ממודעת מכירה? מדוע ההגבלה "גלוי רק לזוכה" מומשה על המסך ולא בשרת? מדוע מנגנון הסתרת התמונות אחרי המכירה קיים וכבוי? מי מבין הגורמים, הכונס או הפלטפורמה, הוא בעל השליטה במידע אחרי שהכונס סיים את תפקידו? ואם אף אחד מהם אינו רואה עצמו אחראי, מדוע המידע עדיין שם?

רשות האכיפה והגבייה מוכרת רכבים מעוקלים בלי לחשוף את רישיונותיהם. בית הדין האירופי קבע כבר ב-2014 שמודעת מכירה כפויה ישנה אינה צריכה ללוות אדם לנצח. ובישראל, שלוש שנים אחרי שהכונס מכר את הרכב וסיים את תפקידו, רישיון הרכב של אזרח שלטענתו מעולם לא היה בעליו עדיין הוגש לגוגל, עם הכותרת "רכב מכונס נכסים".

מקורות

• חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, סעיפים 2(9), 3, 4, 8(ב), 14, 29א, בנוסחם לאחר תיקון 13 (בתוקף מ-14.8.2025).
• תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, תקנה 2(ג).
• הרשות להגנת הפרטיות, צמצום מידע (Data Minimization): מסמך מדיניות להערות הציבור, 25.3.2021; הנחיית רשם מאגרי המידע 4/2012, סעיף 2.7.1.
• עע"מ 7043/12 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' משרד המשפטים (15.1.2014).
• CJEU, C-131/12 Google Spain SL v AEPD and Mario Costeja González (13.5.2014); CJEU, C-319/22 Gesamtverband Autoteile-Handel v Scania (9.11.2023).
• בידספיריט: תנאי שימוש; מדיניות פרטיות בעברית (21.12.2025) ובאנגלית (24.11.2024); robots.txt ומפות האתר, כפי שנאספו 1-2.9.2026; מענה מיום 8.9.2026.
• חן, פישר, גבאי: cf-law.co.il, דף "תוכן קבוע עבור רכבים" ודף מדיניות הפרטיות; auction.cf-law.co.il, תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות; נאספו 23.9.2026 ונשמרו עם גיבובי SHA-256 וחותם זמן RFC-3161.
• י. שפירא ושות': shap.co.il, מפות האתר וחיפוש פנימי, נאספו 10.9.2026, 15.9.2026 ו-23.9.2026.
• רשות האכיפה והגבייה: תנאי מכירה של כלי רכב באתר המכירות, סעיף 2. פנקס מאגרי המידע, data.gov.il, נבדק 2.9.2026 ו-23.9.2026.

מדור זה הוא דיווח עובדתי מתועד, לא ייעוץ משפטי. הטענה כי ההלוואה נמשכה והרכב נרשם ללא ידיעת האזרח היא טענתו, והיא מצויה בהליך משפטי. ממצאים טכניים מבוססים על בדיקות שבוצעו בגישה אנונימית לכתובות שהאתרים עצמם מסרו, ללא עקיפת אמצעי אבטחה, ומתועדים בגיבובים ובחותמי זמן. מסמכים של צדדים שלישיים לא פורסמו ולא יפורסמו. הצדדים הנוגעים בדבר רשאים להגיב בכל עת ותגובתם תפורסם.

בהכנת הכתבה נעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית לעיבוד חומר המקור ולתרגום. התחקיר, הממצאים והאחריות עליהם הם של הכותב.